משמורת על הילדים בגירושין, הינה עניין אשר מעסיק רבות את ערכאות משפחה כיום. משמורת משותפת הינה ברירת המחדל בחלוקת הסדרי שהייה בין ההורים באופן שווה, מתוך הבנת שוויון, כערך עליון וללא כל הבדל אם מדובר באב או אם, כך שברוב המקרים תיקבע משמורת משותפת שתחולק בחלוקה פיסית שווה בין האם והאב.

מאחר ומדובר בשני הורים שאינם זוג שמתגורר יחדיו, יש להחליט האם הילד יגדל אצל אחד מהם כמגדל עיקרי בעוד השני יראה את הילד באופן מצומצם יותר או החלופה העדיפה לפיה שני ההורים יחלקו ביניהם משמורת והורות משותפת בחלוקה שווה.

הורה יכול לדרוש משמורת משותפת גם כשההורה השני אינו מסכים, בנסיבות מתאימות ואף כאשר אין שיתוף פעולה או תקשורת טובה בין ההורים. חלוקת אחריות הורית שווה בגידול הילדים משרתת את עקרון טובת הילד. ביהמ"ש / ביה"ד ימנו בדר"כ פקידת סעד האמונה על סדרי דין במחלקת הרווחה, לצורך הגשת תסקיר לביהמ"ש בדבר המשפחה והמלצות לעניין משמורת והסדרי שהייה, כאשר הרצון הוא לאפשר להורים אשר באמת ובכנות מעוניינים להיות מעורבים בגידול הילדים, לשהות עם ילדיהם באופן שוויוני.

באמצעות הסדרת משמורת משותפת, שני ההורים יכולים להיות אחראים באופן שווה על גידול ילדיהם ולשמור איתם על קשר קרוב, גם אם החליטו לפרק את התא המשפחתי ולהיפרד זה מזה. הסדר זה אף מעלה את הסיכוי שההורים ישתפו ביניהם פעולה ויגיעו להסכמות ולפשרות ביניהם בתחומים הנוגעים לילדיהם.