בישראל קיימת תופעה משפטית ייחודית בה מתקיימות שתי ערכאות שיפוטיות שמוסמכות לדון במקביל בדיני משפחה: בתי המשפט לענייני משפחה (ראו גם חוק בית המשפט לענייני משפחה) ובתי הדין הדתיים. לכלל זה ישנו חריג אחד באופן לפיו הסמכות לדון בסוגיית הגירושין ומתן הגט כשלעצמם נתונה באופן בלעדי לבתי הדין הדתיים. כאשר מדובר בבני זוג ממוצא יהודי, סמכות זו נתונה לבתי הדין הרבני. אולם, לגבי יתר הסוגיות שכרוכות בהליכי הגירושין, כגון תשלומי מזונות חלוקת רכוש, חלוקת זמני שהות ילדים וכיו"ב, קיימת סמכות מקבילה לשתי הערכאות הללו.

כתוצאה מכך נולדה תופעת "מרוץ הסמכויות". שכן, לפי החוק, בית הדין רבני שהוגשה בפניו תביעת גירושין, יהיה מוסמך לדון ביתר הסוגיות שנלוות להליכי הגירושין, במידה והן נכרכו כדין באותה תביעת גירושין, וכן כל עוד לא הוגשה תביעה לגביהם בפני בית המשפט לענייני משפחה. לפיכך, צדדים ששואפים לנהל את יתר התביעות הנלוות בפני בית הדין הרבני, מתוך מחשבה שהוא ייטיב עמם, או להיפך, לביהמ"ש מנסים להקדים את הצד שכנגד ולהגיש לפניהם את התביעות הנלוות בפני הערכאה אצלה הם מעוניינים כי עניינם ידון הערכאה אצלה יידונו ענייני הצדדים היא הערכאה אליה פנו קודם באותו עניין כיום ובשל חוק להסדרי התדיינויות בסכסוכי משפחה והתקנות אינו מאפשר עוד הגשת תביעות באופן מידי הרי שמרוץ הסמכויות נקבע לפי מי הגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך ראשון הוא אשר יוכל לקבוע לאיזו ערכאה תהיה הסמכות ויש לו מסגרת של 15 ימים מתום ימי עיכוב ההליכים לצד שהגיש הבקשה לי"ס להגיש תביעות בדין קדימה. חוק זה כאמור אשר ביקש לפתור את בעיית מרוץ הסמכויות בפועל העמיק אותה יותר בכך שהקדים אותה לשלב הגשת יישוב הסכסוך ומעבר לכך עוד 15 יום להגשת תביעות. בפועל יצר מרוץ סמכויות כפול. ואולם בשלב יישוב הסכסוך ניתן לצדדים אפשרות עוד קודם הגשת התביעות להגיע להסכם כולל ובכך לייתר הליכים משפטיים. 

לנוחיותכם, להלן ריכוז מגוון הטפסים הקשורים לענייני משפחה מאתר הרשות השופטת, הנהלת בתי המשפט.